פעולות החפירה והפריקה של המעמיס מושגות באמצעות תנועת מכשיר העבודה שלו. התקן העבודה של המעמיס מורכב מדלי (1), בום (2), מוט חיבור (3), זרוע נדנדה (4), גליל הטיית דלי (5), וגליל בום (6). כל התקן העבודה תלוי על המרכב (7). הדלי מחובר לצירים לגליל הטיית הדלי באמצעות מוט החיבור וזרוע הנדנדה, המשמשים להעמסה ופריקה של חומרים. הבום תלוי בצירים לשלדה ולגליל הבום, המשמש להגבהה והורדה של הדלי. הטיית הדלי והרמה/הורדה של הבום נשלטים הידראולית.
במהלך פעולת המעמיס, התקן העבודה צריך לוודא כי: כאשר צילינדר הטיית הדלי ננעל וצילינדר הבום מורם או מורד, מנגנון המוט המחבר גורם לדלי לנוע אנכית או כמעט אנכית כדי למנוע מהדלי להטות ולשפוך חומר; כאשר הבום נמצא במצב כלשהו והדלי מסתובב סביב נקודת ציר הבום לצורך פריקה, זווית הטיית הדלי אינה פחותה מ-45 מעלות; ולאחר הפריקה, כאשר הבום יורד, הדלי מיישר את עצמו אוטומטית.
בהתבסס על הסוגים המבניים של מכשירי עבודה מעמיסים בארץ ובעולם, ישנם שבעה סוגים עיקריים. אלה מסווגים לפי מספר רכיבי ההצמדה: שלושה-תיבות, ארבעה-תיבות, חמישה-תיבות, שישה-תיבות ושמונה-תיבות וכו'; ולפי האם מוטות הקלט והפלט מסתובבים באותו כיוון: מנגנוני הצמדה קדימה ואחורה, וכו'. מבנה הדלי של מעמיסים לעבודות עפר משתמש בדרך כלל בפלטות פלדה עם-פחמן נמוך, עמידות-בלאי ועם חוזק גבוה{10}} המרותכות זו לזו. קצה החיתוך עשוי מפלדת סגסוגת מנגן בינונית-עמידה-, ואילו קצוות החיתוך הצדדיים ולוחות הזווית החיזוק עשויים מפלדה עמידה- בחוזק גבוה ועמידה בפני שחיקה. צורת להב חיתוך הדלי מחולקת לארבעה סוגים. בחירת צורת השן צריכה לשקול גורמים כמו עמידות בהחדרה, עמידות בפני שחיקה וקלות ההחלפה. צורות שיניים מחולקות לשיניים מחודדות וקהות; מעמיסים על גלגלים משתמשים בעיקר בשיניים מחודדות, בעוד שמעמיסים על גלגלים משתמשים בעיקר בשיניים קהות. מספר שיני הדלי תלוי ברוחב הדלי, ומרווח השיניים הוא בדרך כלל 150-300 מ"מ. מבני שיני דלי מתחלקים לשני סוגים: אינטגרלי ומפוצל. מעמיסים קטנים ובינוניים משתמשים לרוב בסוגים אינטגרליים, בעוד שמעמיסים גדולים משתמשים לרוב בסוגים מפוצלים עקב תנאי עבודה לקויים ובלאי חמור של שיני הדלי. שיני דלי מפוצלות מורכבות משני חלקים: שן בסיסית 2 וקצה שן 1. לאחר שחיקה יש להחליף רק את קצה השן.
